אם נשים לרגע את הציניות בצד, זה מרגש אותי על אמת.

אם נשים לרגע את הציניות בצד, זה מרגש אותי על אמת.

אם נשים לרגע את הציניות בצד,
זה מרגש אותי על אמת.

התלבטתי המון אם בכלל לשתף
במשהו כל כך "אישי" (כבר מזמן לא...)

ביומיים האחרונים נפגשתי
עם המשפחה השנייה שלי...
האנשים היחידים שיודעים בדיוק איך זה מרגיש,
בלי ימין, בלי שמאל, בלי שטויות פוליטיות...
האנשים היחידים שמבינים את הכאב שבי.

אנשים שראו את גיהינום,
נגעו במוות,
איבדו אהובים,
לכלכו את הידיים
ואבדו בדרך הביתה...

אנשים שברגע אחד
איבדו אמון באנושות
וברעיון שהחיים יכולים להיות טובים
ונעימים ומלאי אהבה 
ושהמוות לא נמצא בכל פינה
(פאק מי בכלל יכול להאמין...)

אנשים שלמרות הפצעים המדממים
קמים כל בוקר ומחליטים מחדש
לתת עוד סיכוי אחד לעולם הזה,
נופלים וקמים ביחד כל פעם מחדש...

היה לי את הזכות להכיר, לשתף ולחבק
את האנשים המדהימים האלה, 
את האחים שלי.

ולי?...
לי יש עוד דרך ארוכה בללמוד איך להפסיק לשחק אותה חזק כל הזמן ולהרשות לכאב שלי להיראות 
מבלי להתבייש בו
ולדעת שאני אף פעם לא לבד!
ואולי גם לכם...?

תודה שקראתם אותי והפכתם חלק מהתהליך שלי ⁦❤️⁩

ותודה ממעמקי נפשי לאדם מדהים וחבר נפש שהקים בית מנטאלי לאלה שיצאו לקרב,
חזרו ונשארו בקרב.
Shai Kozlovsky
לא מפקירים פצועים בשטח

גאה להיות שייך,
אוהב אתכם.